שלומן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

פסק דין

בפני תביעה בגין תאונת דרכים. הנתבעת אינם חולקת על אחריות הנהג המבוטח על-ידה לתאונה, אלא רק על גובה הנזק.

כלי הרכב של התובע שנפגע בתאונה היה אופנוע. התובע המציא לנתבעת חוות דעת מטעם השמאי אייל ונציה, שבדק את האופנוע לאחר התאונה וקבע, כי הנזק שנגרם לאופנוע עומד על 20,659.07 ₪ ובצירוף מע"מ שילם התובע למוסך 23,965 ₪. כמו כן, המציא התובע חשבונית על שכר טרחת השמאי על-סך 1,500 ₪. יצויין, כי מדובר היה באופנוע חדש, שתאריך הרישום שלו היה באפריל 2011, התאונה הייתה ביולי 2011 ומספר הקילומטרים שהאופנוע נסע היה 1,359 ק"מ בלבד.

הנתבעת טוענת, כי לאחר שקיבלה את דרישת התובע לפיצוי בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמו, בוצעה הערכה נוספת של המסמכים על-ידי שמאי שלה. לטענת הנתבעת, השמאי שלה מצא את חוות הדעת של התובע מופרזת ומוגזמת והוא נשאר איתן בדעתו לעניין חוות הדעת שנתן. לפיכך פיצתה את התובע בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה.

כמו כן, סברה הנתבעת, כי שכר טרחת השמאי שנדרש הוא מוגזם. הנתבעת הפנתה להוראת המפקח על הביטוח לפיה שמאי רכב לא יקבע או יקבל שכר למעלה מהסביר והמקובל לגבי השירות שניתן. על-פי עמדה זו טענה הנתבעת, כי אינה צריכה לשלם שכר שמאי מופרז.

הנתבעת שילמה, איפוא, לתובע נזק שאינו שנוי במחלוקת בסך 14,143 ₪, וכן אישרה לתשלום רק מחצית משכר טרחת השמאי, דהיינו 750 ₪.

הנתבעת אף לא אישרה את תשלום המע"מ אולם התובע לא טוען כנגד זה, לפיכך, נותר סכום של 8,016 ₪, שנוי במחלוקת בין הצדדים.

נשמעו בפני עדויות שני השמאים.

השמאי מטעם התובע, טען, כי אישר את התיקון על-פי הנזקים ביום הבדיקה. לדבריו, כל החלקים שהוא אישר הוחלפו ואין כל יסוד לטענת שמאי הנתבעת בחוות דעתו, כי המוסך היה צריך לתת הנחה של 5,000 ₪. השמאי נחקר על ידי השמאי שכנגד, שטען, כי לא ראה את הסעפת מעוותת, ושמאי התובע השיב, כי יש דברים שלא ניתן לראות בתמונה והוא ראה שזה מעוות, החליט על-פי שיקול דעתו המקצועי שזה מעוות והחלקים הוחלפו. לדבריו מדובר באופנוע חדש לגמרי ולא היה מאשר חלק שלא היה צריך להחליפו. אשר לגובה שכרו, טען, כי מדובר בדו"ח פרטי, אשר מטבע הדברים יותר יקר מדו"ח של חברת הביטוח, שכן חברת הביטוח מעבירה לו כמות מסויימת של עבודות בחודש. לדבריו, בתיק הזה היה צריך לנסוע כמה פעמים למוסך, וזה השכר שלו.

שמאי הנתבעת העיד, כי בקלות ניתן היה למכור את האגזוז ב- 5,100 ₪, למרות שלא רואים נזק. לדבריו, חברת הביטוח שילמה על האגזוז וזכותה המלאה לקבל את האגזוז אליה. לדבריו, דיבר עם בעל המוסך וזה אמר לו שהוא לא מעניין אותו ולא חייב לו שום דבר. שמאי הנתבעת הסכים, כי האגזוז אכן הוחלף, ולשאלת שמאי התובע האם יתכן שהחליף חלקים שאינם ברי החלפה השיב, כי יכול להיות שטעה. לדבריו, האגזוז יש לו ערך ממשי ולא יכול להיות שיעלימו אותו.

הנתבעת טוענת איפוא, כי לנוכח חוות הדעת שהגישה ועדותו של המומחה מטעמה, יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

כפי שהסתבר בדיון, עיקר המחלוקת בין הצדדים התגלעה, לאחר שהסתבר, כי המוסך לא שמר את חלקי החילוף הישנים שהוחלפו, בין לצורך בדיקתם ובין לצורך מסירתם לחברת הביטוח.

הנתבעת טוענת, ויש מידה של צדק בטענתה, כי היא משלמת על החלפים הישנים שהוחלפו בחדשים, ולפיכך זכותה לקבלם, ובמידת האפשר לעשות בהם שימוש. השמאי מטעם הנתבעת העיד כי ערך האגזוז היה לפחות 5,100 ₪.

כפי שהסתבר בדיון, והנתבעת לא סתרה טענה זו, אין טענה כי החלפים נמסרו לתובע והוא עשה בהם שימוש. כאשר הנתבעת פנתה לתובע, התובע מסר, כי כצפוי, הותיר את החלפים המשומשים במוסך. הנתבעת פנתה למוסך, באמצעות השמאי מטעמה, לטענת השמאי פחות מחודש לאחר הגשת התביעה לחברת הביטוח בסדר גודל של שבועיים-שלוש ביקשו לראות את החלקים והדבר לא התאפשר, המוסך טען שאינו חייב לו דבר והחלפים נזרקו. לפיכך, למרות שאין שמץ של מחלוקת שהתובע, שאינו אשם בתאונה, נשא במלוא הנזק, הנתבעת החליטה, כי אינה משלמת לתובע את מלוא הנזק שנגרם לו, ואינה משיבה את המצב לקדמותו, הלכה למעשה, בטענה שהיה צריך להקטין את הנזק, חרף העובדה שהוא נסמך על חוות דעת שמאי, ושבפועל שילם למוסך את כל הסכומים שנדרש.

שאלה היא, האם ניתן לדרוש מנהג שאינו המבוטח שנסמך על דעת שמאי, לקבל חוות דעת נוספת, בטרם הוא מאשר למוסך לבצע את התיקון שכן יכול וחברת הביטוח לא תאשר את התיקונים ותבקש חוות דעת נוספת, או שמא במצב כזה נדרש המבוטח להוצאות של אלפי שקלים על מנת להקים ועדת שמאים?. הלכה למעשה, הנתבעת מעמידה את התובע בפני שוקת שבורה. התובע פעל כפי שמצופה ונהוג, לקח שמאי, שילם לו שכר נכבד קיבל חוות דעת מקיפה וביצע את התיקונים שאישר השמאי – הכיצד יכל עוד להקטין את נזקו? האם היה אמור לבקש חוות דעת נוספת, ועדה של שמאים, או אולי להמתין חודש עד שהנתבעת תואיל לשלוח שמאי מטעמה?

איני סבורה שעל בעל רכב לאחר שרכבו עבר תאונה, לערוך סקר שוק ולבחון מהו המחיר הנמוך ביותר שבמסגרתו יוכל לתקן את הרכב, במיוחד כאשר אין מחלוקת כי הרכב לאחר תאונה קשה. נהג רכב זה יכול לתקנו בהסתמך על חוות דעת שמאי, בלא לחשוש שבעתיד תבוא חברת הביטוח בטענה מדוע תיקן את הרכבו בסכום כה גבוה. השווה - תא 2807-08 זאב כץ שי נ' דניאל ניקסון (נתניה) (פורסם בפדאו"ר).

אכן חובת הניזוק להקטין ככל הניתן את הנזק, אך ניזוק בתאונת דרכים, שדרוש לו רכבו, שפועל על-פי חוות דעת מומחה מקובל בתחום (שמאי התובע העיד כי הוא שמאי גם של חברות הביטוח), שעל פי הכללים המחייבים חייב ליתן חוות דעת בה הוא מקטין את הנזק ככל הניתן, והרכב תוקן בהתאם לחוות הדעת ובאותו סכום שחוות הדעת נקבה בו, קשה עד בלתי אפשרי להעלות טענה נגדו כי לא עשה די להקטנת נזקו. לא יתכן שניזוק כזה יצא מופסד באלפי שקלים.

יתירה מזו, ניתן להשיב לנתבעת באותו המטבע ולטעון כי אם ברצונה לשלוט בתיקון הרכב, הרי שהיה עליה להיכנס לתמונה באופן מיידי, עם קרות התאונה ולא חודש, שלושה שבועות ואפילו שבועיים אחר-כך. במקרה דנן, הנתבעת לא טענה שהמבוטח שלה לא הודיע לה על התאונה מייד עם ארוע התאונה, אף אין מחלוקת, כי המבוטח של הנתבעת היה אשם בתאונה, ועל כן הנתבעת יכלה לצפות כי תידרש לשלם החל מן המועד שידעה על קיום התאונה. הנתבעת גם יכלה לדעת כבר בזמן אמת, כי התובע אינו מבוטח, כי יש סיכוי שהוא יזקק לשמאי פרטי ולא תהיה בקרה של חברת ביטוח נוספת, בין משום שמדובר באופנוע, ובין משום שהמאגרים הרלוונטיים פתוחים בפניה, כך שאם סברה הנתבעת כי היא רוצה לבצע בקרה ולאשר את התיקונים מבעוד מועד, הרי שהיה עליה להיכנס לתמונה באופן מיידי, לדרוש לבדוק את האופנוע בזמן אמת ולדרוש את החלפים.

חברת ביטוח, שרוצה להיות מעורבת, לא יכולה לשבת בחוסר מעש ולאחר שהתיקונים כבר בוצעו, בהסתמך על חוות דעת שמאי, לסרב לשלמם, תוך פגיעה של אלפי שקלים בנהג הרכב שניזוק שלא באשמתו (השווה לדוגמא ת"ק 14527-03-11 פרץ נ' תום ליבה, שם דרשה חברת הביטוח לבדוק את הרכב עוד טרם התיקון במוסך, ובית המשפט קיבל את עמדת שמאי חברת הביטוח).